קורס שהוא היכרות מעמיקה במיוחד עם עולם הצבע. נלמד את תפקידו של הצבע בציור, כיצד הוא פועל ומתנהג, יוצר הקשרים או ניגודים, וכיצד מערכות יחסים בין צבעים יכולות לבנות הרמוניה, מתח ומשמעות.

נתרגל כיצד להרכיב מערכות צבעוניות שיוצרות הרמוניית צבע “מוזיקלית”, ונגלה את האפשרויות המגוונות הטמונות ביחסים בין צבעים בציור. ניצור סקאלות גוונים באמצעות ערבובי צבעים, נלמד להשתמש בצבע כאמצעי להבעה אישית ונבחן את יחסי הגומלין בין צבע לצורה – וכיצד הצבע יכול לפרק צורות, להגדיר אותן ולבנות אותן מחדש.

נחקור קומפוזיציות צבע ונלמד כיצד הן משרתות את הרעיון הציורי. נתייחס גם לתיאוריות צבע שונות לאורך תולדות האמנות, ונבחן את השינויים שחלו בגישה לצבע, מן האימפרסיוניזם ועד ימינו.

בקורס נתרגל ציורים קצרים וקצביים שיובילו לציורים ממושכים ומעמיקים. נתייחס להנחת הצבע ולמשיכות המכחול, ונחקור שפות צבעוניות שונות המייצרות תחושות, סגנונות ותכנים מגוונים.

הפוסט הכל על צבע – שלישי בוקר הופיע לראשונה ב-האָטֶלְיֶה בית לאמנות.

הקולאז’ הוא אחד המדיומים הישירים, החופשיים והדינמיים ביותר לחקירת השפה החזותית. באמצעות פעולות פשוטות של חיבור, פירוק, הזזה והחלפה של דימויים, נבחן כיצד נוצרים יחסים בין צורה, צבע, קנה מידה וקומפוזיציה. שינוי קטן במיקום של אלמנט, במפגש בין שני צבעים או במתח שבין צורות, עשוי לשנות לחלוטין את אופייה ומשמעותה של העבודה.

בסדנה נתייחס לקולאז’ לא רק כמדיום אמנותי בפני עצמו, אלא גם ככלי מחקר חיוני עבור כל יוצר. נבחן כיצד קומפוזיציה נוצרת מתוך סדרת החלטות, כיצד קצב, משקל, איזון, עומק והרמוניה מתפתחים מתוך היחסים שבין האלמנטים, וכיצד ארגון מחדש של דימויים יכול להוביל לרעיונות חזותיים בלתי צפויים ולשפה אישית.

העבודה בקולאז’ מאפשרת תהליך מהיר, פתוח וניסיוני. היא מזמינה לבדוק אינספור אפשרויות ללא מחויבות, לפרק ולהרכיב מחדש, לנסות, לטעות ולגלות. דווקא הזמניות של המדיום מעודדת חופש פעולה, סקרנות והעזה, ומחדדת את היכולת לזהות מה מעניק לעבודה נוכחות, מה יוצר מתח, ומה הופך קומפוזיציה למדויקת ומשכנעת.

לאורך הסדנה נעבוד עם מגוון רחב של חומרי גלם – תצלומים, דימויים מודפסים, ניירות צבעוניים, טקסטורות וחומרים נוספים – ונלמד כיצד להפוך אותם למערכות חזותיות חדשות. נתבונן בעבודותיהם של אמני קולאז’ מרכזיים ונבחן כיצד המדיום השפיע על התפתחות האמנות המודרנית והעכשווית, וכיצד ניתן להשתמש בו גם כשלב מקדים לפיסול, ציור, הדפס או כל תהליך יצירתי אחר.

הסדנה מיועדת לציירים, פסלים, רשמים ולכל מי שמעוניין להעמיק את ההבנה של השפה החזותית דרך אחד המדיומים המדויקים, המשחקיים והמרתקים ביותר באמנות.

הפוסט קולאז’ הופיע לראשונה ב-האָטֶלְיֶה בית לאמנות.

כשאנחנו ניגשים לצייר במאה ה-21, עומדות לרשותינו אינסוף אפשרויות הבעה. משחק בחומרים שונים והבנה של ההתנהגות שלהם. חקירה של המציאות הנראית וניסיון ליצור אשלייה תלת מימדית על בד שטוח. יחסים בין צורות וצבעים, קו וכתם. עבודה מהירה ודחופה או שכבות שקופות ועדינות.

אופן הפעולה שבה נבחר, נותן משמעות לציור. לפעמים הבחירה היא לא מודעת, וגם זה טוב. אבל מעניין גם לפענח את הקשר האישי ולשאול את עצמינו, למה בחרתי דווקא בדרך הזאת? האם היא מדוייקת לי, או שיש מה לפתח כאן?

בקורס ציור שנתי, אנחנו נלמד, נתנסה, ניתן את הדעת לאפשרויות הרבות שמרכיבות את הציור. בכל פעם נחשוב על נושא אחר ביחד ולחוד: קומפוזיציה, צבע, תנועה, חומריות, אור וצל.

כל משתתף יבחר את הדימויים שמעניינים אותו ואת סוג הפעולות שהוא רוצה לחקור ביחס לנושא.

נכיר אמנים רבים מהארץ ומהעולם, מפעם ומעכשיו, ונשאל איך הם בחרו לפעול בתוך הציור, ומה הבחירה נתנה להם?

נעבוד מהתבוננות בדימויים, ממציאות, מדימיון, אינטואיציה, זיכרון וכל הבא ליד.

המטרה היא ללמוד, לחשוב, להרגיש ולהנות מהדרך.

הפוסט הכל אישי – קורס ציור אינדיבידואלי הופיע לראשונה ב-האָטֶלְיֶה בית לאמנות.

הקורס מומלץ לכל מי שמתעסק בציור, בכל רמה ובכל מדיום. ההתנסות בפרסקו חושפת את הצייר להבנות שקשה להגיע אליהן בטכניקות אחרות: היחס הישיר בין הפיגמנט הטהור לאור, ההכרח לתכנן את העבודה מראש והעבודה המהירה. כדאי לכל צייר להתנסות בטכניקה הזו לפחות פעם אחת – היא משנה את ההבנה של מהו ציור.

לב הקורס הוא העבודה עם הפיגמנט עצמו. בפרסקו, הפיגמנט אינו עטוף בחומר קושר (כמו שמן או אקריליק) אלא מומס במים בלבד, ומקבל את חיותו מן הסיד הלח. זוהי חוויה דומה מאוד לעבודה בצבעי מים: הצבע שקוף, האור עובר דרכו ומוחזר מהמשטח הלבן שמתחת, והאופי שלו הוא של שכבות עדינות ורוויות בעת ובעונה אחת. כך לומדים להבחין באמת בין צבעים קרים לחמים, להבין כיצד פיגמנט מסוים מתנהג מול האור הטבעי, ומדוע ציורי הרנסנס זוהרים גם אחרי 500 שנה – הצבע אינו “מונח על” הקיר, הוא חלק ממנו.

הקורס משלב למידה היסטורית, הבנה חומרית ובעיקר עבודה מעשית. נעבור את כל שלבי התהליך המסורתי – מהכנת הטיח, דרך העברת הדימוי, ועד לציור עצמו בפיגמנטים טבעיים. נתנסה גם בטכניקות משלימות: פרסקו סקו, ובטכניקת הסגרפיטו – מסורת העיטור הפלורנטינית של חזיתות הבניינים.

מעבר ללימוד הטכני, יש בפרסקו דיאלוג ישיר עם הרגעים הקדומים ביותר של פעולת היצירה האנושית. הציור על קיר הוא המעשה האמנותי הראשון – מציורי המערות בלסקו, דרך עבודות הקיר המצריות, פרסקאות פומפיי, אייקונים ביזנטיים וכנסיות הרנסנס. הקורס מזמין התבוננות מחודשת ביחס שבין הציור לזמן ולחומר – בעידן שבו הדימוי הויזואלי הוא רגעי וחולף, נחזור לפעולה קמאית שבה הציור הוא נצחי.

הפוסט פרסקו הופיע לראשונה ב-האָטֶלְיֶה בית לאמנות.

הקורס בנוי בשלושה מקטעים המתחלפים כמו עונות, ויוצרים יחד קורס מגוון במיוחד בטכניקות עבודה ובהתנסויות שונות עם חומרים. ומתחברים לשנה שלמה שכמו חילופי העונות אנחנו משתנים, מחליפים את הטכניקות והחומרים, פעם מתעטפים בטכניקות ממושכות ומורכבות ופעם מורידים את השכבות וגוזרים בקלות וזריזות דימויים שנוצרים ברגע בעבודת הקולאז׳.
התלמידים בקורס יחשפו לעולם עשיר של עבודה עם חומרים וחוויות מסקרנות שנוצרות מתוך המפגש עם החומר. ולאורך השנה יקבלו לארגז הכלים שלהם נסיון רחב באפשרויות פעולה חזותית.
בכל מקטע דרך למידת חומר חדש נבחן שוב את השאלה: מהיכן בא דימוי, כיצד הוא מקבל צורה, ומה קורה כשמוותרים על השליטה ומניחים לו להיוולד מאליו?

במקטע הראשון נלמד את טכניקת הפרסקו. מצד אחד – שליטה קיצונית: תכנון מדוקדק, רצף מחושב ומדויק. מצד שני – התמסרות לחומר: הפיגמנט נספג בסיד הרטוב ונעשה לחלק מן הקיר. ההתנסות בפרסקו חושפת את הצייר להבנות שקשה להגיע אליהן בדרך אחרת, והיא משנה את עצם ההבנה של מהו ציור. דרך התהליך הזה נתחבר אל האבולוציה התרבותית המובילה מציורי המערות ועד ג’וטו ומיכלאנג’לו, ונראה איך אפשר לתת ביטויי עכשווי דרך טכניקה עתיקה.

במקטע השני, ואריאציות בצבע וקולאז’, כל חיתוך הוא בחירה מכוונת, אך כל קריעה והרכבה מחדש פותחת פתח למקרה. נעסוק בשילוב שבין עבודת קולאז’ לצבע, נלמד לפתח רעיונות חזותיים דרך גזירה, הדבקה וקומפוזיציה, ולתרגם אותם לעבודות אישיות. נעקוב אחר מהפכת הקולאז’ של המאה ה-20 – מחיתוכי הנייר של מאטיס, דרך הקוביזם, הסוריאליזם והפופ-ארט, ועד הקולאז’ הפוליטי והקונספטואלי – ונלמד את תהליך ההכללה וההפשטה וגם את בניית המרחב הציורי בעזרת הקולאז׳.

במקטע השלישי, מעבדת דימוי, מגיע השחרור והאפשרות לסגנון אישי. נעסוק בדרכי פעולה שונות שדרכן דימוי נולד מן המקרה ומתת-מודע, ונגלה מתי משהו מעניין מתחיל לקרות. מכתמי הדיו של רורשאך, דרך האוטומטיזם של מקס ארנסט, פראידוליה של לאונרדו וצבעי המוזיקה של קנדינסקי – אל הרגע שלפני ההתגבשות, כשלדימוי עדיין אין צורה. ובחלקו האחרון של הקורס כל משתתפ.ת יעבוד על פרויקט אישי שבו יבחר את השיטות והחומרים שמדברים אליו, ויפתח מתוכם שפה וסגנון ייחודי.

נלמד לנוע בין מדיום למדיום, ובו בזמן לפתח יכולת עצמאית של בחינה מעמיקה, שיקול דעת וחשיבה ביקורתית. מתוך הביטחון בהבנת התהליך עצמו, ימצא כל משתתפ.ת את קולו – ויֵדע לא רק כיצד נעשה דימוי, אלא מהו, בעצם, הרגע שבו כתם הופך לעולם.

הפוסט עונות מעבר הופיע לראשונה ב-האָטֶלְיֶה בית לאמנות.

נתחיל מהכרות עם צבעי המים הקלאסיים, אלה שמונחים כקוביות קשות וצבעוניות בתוך ערכה. מה התכונות וההתנהגויות שלהם? ממה הם מורכבים ואיך ניתן לעבוד איתם.

בהתחלה “נשחק”: ניתן לצבעים לזרום ללא הפרעה בתוך שלוליות מים רטובות על גבי הנייר. זוהי שיטת עבודה ששמה רטוב על רטוב. לאחר מכן נמשיך לשחק ונעשה מניפולציות שונות כדי לשלוט בחומר הפחות נשלט הזה.

לאורך כל הקורס נזוז בין מצב רטוב על רטוב לבין רטוב על יבש. כי זוהי כל התורה על רגל אחת בעצם. עם הזמן, יכולת השליטה שלנו תגדל ותתרחב לרמה מסויימת ונוכל להתחיל לתאר חומרים מהטבע: צמחים, פרחים, צדפים, אבנים וחיות.

נתוודע לאמנים שונים שהשתמשו בצבעי מים מהעולם ומהארץ: דירר, טרנר, הוקני, מארק, זריצקי ועוד. ננסה להבין מה האופן היחודי שבו כל אחד מהם השתמש בחומר וכיצד כל אחד מאיתנו יכול לאמץ שיטות עבודה שונות לפי נטיית ליבו.

בהמשך נתוודע לדיו השחור והדיו הצבעוני וננסה לעמוד על הדמיון והשוני בין החומרים ומה ניתן להשיג מכל אחד מהם. לדיו השחור יש עומק מיוחד ולזה הצבעוני יש גוון עז ומרוכז.

לבסוף נתנסה גם בציור בטכניקה מעורבת, המשלב עטים וטושים עם צבעי מים ודיו. גם בעולם הדיו נכיר אמנים ונתנסה ברישום אלמנטים מהטבע.

יהיה מקום מהותי לציורי נוף. כיצד יוצרים עומק ומרחב? גם בפורמט קטן יכול להיפתח עולם שלם ורחב ידיים.

לבסוף נוכל גם לעבוד על תיאור דמות האדם: גוף ופנים.

יהיו תרגילים מונחים ועבודה לפי בחירה, תלוי בנושא השיעור ובהתקדמות.

הפוסט מים מתוקים הופיע לראשונה ב-האָטֶלְיֶה בית לאמנות.

עם זאת הלימוד יתקיים בדרך ניסיונית ולא מסורתית בכלל! להפך נלמד להשתמש ב״טריקים״ והמצאות משונות כדי להגיע בצורה קלה ופשוטה לתוצאה הרצוייה. ציור צריך להיות ממזרי וחכם, נלמד לנצל את ההבדלים שבין חומרים, להכיר את התכונות של החומר ואופן השימוש בו, ולאפשר לכל חומר את הפעולה המתאימה לו.

כל משטח דורש גישה אחרת – לא מציירים עור של אדם כמו שמציירים שיער או אבן. נלמד להגיע לתוצאות מסויימות בציור, לנראות שונה של חומרים ומרקמים. כאן נכנסת לתמונה חשיבות ההמצאה: כיצד למצוא את ה”טריק” שמעמיק את התוכן, משכנע יותר, ופותח שפה חזותית עשירה.

הרבה אמנים מוערכים משתמשים בהמצאות כאלו. בקורס נלמד לזהות ולפתח טריקים ציוריים – גרוד, הטבעה, העתקה, שיוף, עבודה בשכבות, מסקינגטייפ, רולרים וחפצים יומיומיים אחרים. זהו קורס שהוא כולו משחק בחומר ובצבע, שמביא לתוצאות וירטואוזיות.

דרך סדרת תרגילים נגלה איך טכניקה הופכת לרעיון, ואיך המצאה קטנה יכולה לפתוח שפה חזותית חדשה. נלמד כיצד התבוננות מדויקת יכולה להשתלב עם בחירות ציוריות מודעות שמעצימות את תחושת החומר והנוכחות של הדימוי, ומאפשרות לציור להיות מדויק אך גם אישי ומלא אופי.

העבודה המעשית בקורס כוללת מגוון רחב של תרגילים: תרגילים שמבוססים על עבודה מתוך צילום, תרגילים מופשטים שמחדדים הבנה חומרית, תרגילי המצאה, וגם תרגילים פשוטים ולעיתים כמעט מגוחכים – כולם יחד יוצרים שפה ציורית אחת, אישית ומדויקת.

במהלך השיעורים נלמד על אמנים קלאסיים ועכשוויים, ונבחן כיצד בחירות חומריות וטכניות משפיעות על איכות הגימור, על אופי הדימוי ועל ההצהרה שמאחוריו.

נעסוק בשאלות מרכזיות:
• איך מחדדים נוכחות ודיוק של דימוי ריאליסטי
• מה חשוב ומה משני בתוך הציור
• איך חומר “עובד” ומתי הוא משכנע
• ומה הופך ריאליזם לרלוונטי בתוך תרבות חזותית שופעת

הקורס מתאים למי שמעוניינת לפתח שליטה, דיוק וגימור בציור, לצד חקירה חופשית של המצאות ופתרונות ציוריים. זהו מרחב שמאפשר לבנות מיומנות טכנית לצד שפה אישית, ולגלות כיצד ריאליזם יכול להפוך לאמירה חיה, מדויקת ומלאת נוכחות.

הפוסט תחבולות והמצאות לציירים הופיע לראשונה ב-האָטֶלְיֶה בית לאמנות.

בקורס זה אנו רוצים להקנות כליים טכניים בציור, נעסוק בשיפור היכולות, ותירגול בסיסי של רישום וצבע. האימון הטכני בציור ורישום הוא פעולה שלעולם אינה מסתיימת, להפך, היא מעמיקה ומתרחבת עם הזמן ועל כן אין סופית מבחינת האפשרויות והרמה אליה ניתן לשאוף.

מן הצד השני, אנו חיים בתרבות מוצפת בתוכן ויזואלי. רק מעט ממה שנוצר צף ומהדהד בדומיננטיות. לכן עולות אצלנו הציירים השאלות שקושרות אותנו לרלוונטיות של התקופה בה אנו חיים. איך ניתן לפתח כריזמה אמנותית? אילו תכנים הם רלוונטים? מה מעניין? ומה עובד? מתי אמירה אמנותית היא מדוייקת ומתי היא מזייפת? ובכלל, כיצד היום נמדדת איכות בציור?

לכן, במקביל להקניית הכלים והיכולות בציור אנו נכוון את השיח בקבוצה והעשייה הציורית לפיתוח עולם תוכן רלוונטי ומענין. נעמיד את עצמנו מול שאלות איך לפתח דימויי ואיך לעשות אותו מעניין, נבדוק מתי הסיפור שהציור מספר עובד, מתי זה, צולע, מתי זה קרוב אבל לא מספיק, ולמה?

ומעל הכל נלמד לפתח יכולת עצמאית של בחינה מעמיקה, שיקול דעת וחשיבה ביקורתית.

בשיעורים נתייחס ונלמד על אמנים שונים ותנועות באמנות בעיקר בתקופה המודרנית המאוחרת. נסתכל על אמנים של הזרם של הנאו-אקספרסיוניזם של שנות ה-70 שנקראו לעיתים גם “Neue Wilden” (“הפראים החדשים”). אלו אמנים ששמו דגש רב על הבעה סובייקטיבית של רגש, על אנושיות וייצריות. ועל ביטויי לא מהוקצע, גולמי, חומרי וראשוני.

הפוסט הפראיים החדשים הופיע לראשונה ב-האָטֶלְיֶה בית לאמנות.