מהיכן בא דימוי? כיצד הוא מקבל צורה, ומה קורה לו ברגע שהוא נחקק בחומר? הקורס השנתי הזה הוא מסע אחד ארוך בעקבות הדימוי — מן הקיר הרנסנסי ועד הבינה המלאכותית של זמננו. לאורכו נתנסה במנעד רחב במיוחד של טכניקות, חומרים וגישות עבודה: מטכניקה מסורתית – פרסקו ועד כלים עכשוויים, מתוך רצון להרחיב את ארגז הכלים היצירתי ולבחון כיצד אמצעים שונים מעצבים את עצם תהליך החשיבה והיצירה.
הקורס בנוי משלושה מקטעים, שיחד יוצרים קשת אחת של שחרור הדרגתי אשר נעים כרונולוגית לאורך תולדות האמנות, מן העתיק אל העכשווי.
במקטע הראשון נלמד פרסקו, טכניקת ציור הקיר הקדומה שהגיעה לשיאה ברנסנס. כאן הפיגמנט אינו מונח על המשטח אלא נספג בתוכו, מתאחד עם הסיד הרטוב ונעשה לחלק מן הקיר עצמו. הג’ורנטה היומית מחייבת תכנון, מהירות והכרעה. ההתנסות בפרסקו חושפת את הצייר להבנות שקשה להגיע אליהן בדרך אחרת — היא משנה את עצם ההבנה של מהו ציור.
במקטע השני, ואריאציות בצבע וקולאז’, הדימוי משתחרר מן הקיר ונעשה נייד. נעסוק בשילוב שבין עבודת קולאז’ לצבע, נלמד לפתח רעיונות חזותיים דרך גזירה, הדבקה, צבע וקומפוזיציה, ולתרגם אותם לעבודות אישיות. כאן כל חיתוך הוא בחירה וכל הדבקה היא טענה. נעקוב אחר מהפכת ההדבקה של המאה ה-20 — מחיתוכי הנייר של מאטיס, דרך הקוביזם, הסוריאליזם והפופ-ארט, ועד הקולאז’ הפוליטי והקונספטואלי — ונלמד את תהליך ההכללה וההפשטה ובניית המרחב הציורי בדו-מימד.
במקטע השלישי, מחולל דימויים, נגיע אל הדימוי לפני שיש לו צורה כלל. כאן נשאל את השאלה ההפוכה: מה קורה כשמוותרים על השליטה ומניחים לאקראיות, לתת-מודע ולמקרה להוביל? נעסוק בדרכי פעולה שונות שדרכן דימוי נולד, ונגלה מתי משהו מעניין מתחיל לקרות. מכתמי הדיו של רורשאך, דרך האוטומטיזם של מקס ארנסט, פראידוליה של לאונרדו וצבעי המוזיקה של קנדינסקי — ועד הבינה המלאכותית כשותפה ליצירה, כלי המשך טבעי למסורת ארוכה של מקריות מכוונת.
לאורך המהלך השנתי חזרו אותם חוטים — השכבה, המקרה מול הכוונה, והמתח שבין שליטה לשחרור — אך תפקידם יתהפך ממקטע למקטע. נלמד לנוע בין מדיום למדיום, ובו בזמן לפתח יכולת עצמאית של בחינה מעמיקה, שיקול דעת וחשיבה ביקורתית.
