שתי נשמות לציור

שתי נשמות לציור.

האחת דולקת בעקבות הפורענות, מחפשת זרות, מקוריות, קודש. השנייה נאחזת בכל כוחותיה בסדר, נהדפת על ידי הפחד אל זרועות המוכר והאינסטרומנטלי.

האחת חופשיה, זרה, מפורקת ומפרקת. השנייה מושכת לחוקיות המוכרת, מצייתת לתמרורים, לביטחון הדקורטיבי.

ללמוד לצייר משמעו ללמוד להתבונן פנימה והחוצה למשחק הדואלי בין שני הקטבים האלה; לקשור את הבלתי אפשרי לאפשרי; לעשות את קפיצת האמונה אל המופשט כמו אל הקונספטואלי.

הלב דורש את היפה וההרמוני ובה בעת הוא משתוקק אל ה-“אי שקט”, אל הבלתי אפשרי והגרוטסקי.

צבע. חומר. טקסטורה. דרמה. נוף פנימי. שקט. בוץ. בית שאיבד את ביטחונו וחזר אל יסודותיו.

ציור עם מבע חזק יודע לערער את עולמו השאנן של הצופה. ואת הציירת, ואתה הצייר, יודעים לעשות את זה.

היד אוחזת במקל המצחיק שבקצהו קצת שערות והקסם ניצת.