השראה
האקספרסיוניזם המופשט או באנגלית בקיצור Ab Ex היתה התנועה האמנותית הראשונה שהכניס לשורותיה נשים אמניות.
התנועה התפתחה בשני שלבים, בדור הראשון היו את אליין דה קונינג (שהיתה נשואה לווילאם דה קונינג), היתה אמנית פעילה בזמנה אבל בעיקר היא היתה מאוד מוערכת כמבקרת אמנות, היא היתה דמות משמעותית ונחשבת במועדון ה Ab Ex
האמנית השנייה היא לי קרזנר. שהיתה לה הצלחה בעיקר בהתחלה והיא אפילו קיבלה הזמנות ממשלתיות לציורי קיר גדולים, אחרי נישואיה לג׳קסון פולוק הרבה מכוחה האמנותי הופנה למימוש הקרירה האמנותית שלו.
הדור השני כבר כלל קבוצה גדולה בהרבה של אמניות, יש למעלה מ 100 אמניות שמשוייכות לקבוצת ה Ab Ex מאסכולת ניו יורק ומהקבוצה של ה Bay Area (הקבוצה המקבילה שפעלה בחוף השני בסן פרנסיסקו בעיקר). נשים אמביציוזיות שנכנסו לזירה האמנותית בגיל צעיר מאוד, הלן פרנקנסלר לדוגמה כבר הציגה שתי תערוכות יחיד בגיל 24.
האקספרסיוניזם המופשט זאת תנועה באמנות מאוד מסקרנת, היא ללא ספק הרנסנס של ניו יורק.
בסוף שנות הארבעים של המאה שעברה התאספה קבוצה של אמנים בניו יורק, הייתה להם אג׳נדה מאוד חזקה ומהפכנית, הציור שלהם היה מופשט לחלוטין, הם הסירו מעל הציור את הדימויי, ונשארו רק עם החומר הטהור, הצבע על הקנווס.
בציורים אלו הנחות הצבע מונחות כך שהצופה יכול לראות את האופן שבו נעשתה משיכת המכחול, או התזת הצבע, הצופה יכול לחוות את תהליך העבודה של הצייר. הצייר לא מעבד ולא מלטש את הצבע כדי לייצר אילוזיה של מציאות אלה משאיר אותנו בחומריות של הציור עצמו. לכל אחד מהאמנים הייתה טכניקת עבודה שונה, בתקופה הזאת הצייר כבר לא בהכרח מצייר באופן המסורתי שבו הקנווס מונח על כן הציור, הרבה מהאמנים פרסו את הקנווס על הריצפה, ג׳קסון פולוק עבד בהתזות של צבע, פרנץ קליין במשיכות גדולות עם מברשות עבות, הם ניסו הכל ועבדו בסטודיו בדרכים חדשות לחלוטין.
זאת תנועת אמנות שהאפיון האמנותי שלה מאוד לא אחיד, אבל מה שכן מאפיין את רוב חברי הקבוצה הוא העבודה על קנווסים גדולים מה שאיפשר תנועות גדולות ומעורבות של הגוף בתנועת המכחול או התזת הצבע, זה מה שמכונה Action Painting .
קרונה צייר ופסל היה מהקבוצה הראשונה של אסכולת ניו יורק הנקראת אקספרסיוניזם מופשט שפעלה בניו יורק בשנות החמישים.
כדי להבין קצת את התפתחות התהליכים ארחיב כאן בקצרה, אחרי מלחמת העולם השנייה מגיעים לאמריקה הרבה מהגרים, בינהם אמנים, בניו יורק נוצרת אווירה מיוחדת מין רנסנס אמנותי, אנשים תיארו את התקופה הזאת בניו יורק שאפשר היה להרגיש ברחובות אופוריה של חדשנות ויצריתיות בכל התחומים, מרכז העולם, כאן קורה הדבר הבא! בעולם האמנות זאת בעצם התקופה בה מרכז האמנות עובר מפריז לניו יורק.
ואם כבר למדנו פיסול ורישום ראש בסדנאות בפסח אז אני מפרסם את הפסלים היפים האלה שנמצאים במוזיאון ישראל, (בית שאן 300 לפנה״ס)
Les demoiselles d'Avignon
״אתה מייצג את המודל, או כל נושא אחר, לא מעתיק אותו, ולא יכול להיות יחסי צבע בינו ובין והעבודה שלך, זה היחס שבין הצבעים בציור שלך שמקביל ליחס בצבעים שנמצאים במודל״ אנרי מאטיס
של ארבעה אמנים גדולים: מונה, רנואר, רודן, דגה
https://www.chonday.com/16575/moneartist3/?fbclid=IwAR0h6c2L11tAftWaKMdWcZaJc1m1wCYNC1A1KfmuvKE3Ww6WRqAihADDl_4
על ידי שחרור מביטויי פני השטח של הנראה, אדם מגיע קרוב יותר אל חוקי החומר; שהם גם חוקיה של הרוח (פיט מונדריאן). מונדריאן מדבר על היחס האבסטרקטי בציור שהוא הרוח שביצירה.
״אתה מייצג את המודל, או כל נושא אחר, לא מעתיק אותו, ולא יכול להיות יחסי צבע בינו ובין והעבודה שלך, זה היחס שבין הצבעים בציור שלך שמקביל ליחס בצבעים שנמצאים במודל״ אנרי מאטיס
״צייר מגלה משהו שאף אחד לא ראה אי פעם בעבר ומתרגם אותו למושגים מוחלטים של ציור. כלומר, למשהו אחר מאשר המציאות״ (פול סזאן) או במילים אחרות סזאן קרא לציור ״הרמוניה מקבילה לטבע״ (בתמונות: הסטודיו של סזאן, מדאם סזאן ותקריב של הציור)
פרנק אאורבך, מחשובי הציירים הבריטים- ״לשרטט מתאר של שולחן, כך שאנשים יזהו אותו כשולחן, זאת היא לא עבודתו של הצייר, אבל לחוש אותו לרגע כמו שטיח קסמים עם רגל תלויה בכל פינה זה תחילתו של דימיונו של הצייר.״ (פרנק אורבך)
״לעולם אל לו לאמן להיות אסיר של עצמו, של סיגנונו, של שמו ושל הצלחתו״ (אנרי מאטיס) - מאטיס מצייר את תקרת ה Barnes Foundation בפילדלפיה
